החלטה
זו בקשת רשות להגן, כנגד תביעה, בסדר דין מקוצר, ע"ס 467,003 ₪, שהגיש התובע/המשיב בגין יתרת חוב ועל פי ספריו.
לטענת התובע (להלן:"הבנק"), המבקשת 1, חברה לעיבוד ושיווק בשר ( להלן:"החברה" ) ניהלה חשבון ובהתאם ל"בקשה לפתיחת חשבון" הכוללת תנאים לניהול חשבון. המבקשים 2-5, הינם בעלים ו/או מנהלים ו/או בעלי עניין בחברה וערבו לפרעון כלל חובותיה של החברה בהתאם לחתימתם על כתב ערבות אישית מתמדת ללא הגבלה בזמן. נטען, כי הבנק שילם לחברה ובהוראותיה סכומי כסף וביצע עבורה ולבקשתה פעולות בנקאיות שונות. כאשר החשבון חויב מעת לעת בריבית ועקב יתרת חובה בחשבון. ביום 4/4/07 נטלה החברה מהבנק הלוואה ע"ס 300,000 ₪ , בהתאם ל"כתב התחייבות להחזרת הלוואה" התחייבה החברה להחזיר לבנק את ההלוואה בתוספת ריבית, ביום 15/4/07, נטלה החברה הלוואה נוספת בסך 300,000 ₪ ובהתאם לאותם תנאים. הבנק טוען, כי החברה הפרה את התחייבויותיה כלפי הבנק, ולא החזירה את ההלוואות בשיעורים כמתחייב מהתחייבותה כלפי הבנק, וחלק מן התשלומים, אשר זמן פרעונם חלף, לא שולמו בפועל על ידי החברה, ונצברו סכומים בפיגור בחשבון ההלוואות. לטענת הבנק מימש פיקדונות, ולאחר מימושם נותרה יתרת חוב שלא שולמה. הבנק פנה אל הנתבעים, לפרוע את חובם אולם פניותיו של הבנק לא נענו והחובות לא נפרעו.
המבקשת 2, המחזיקה ב-51% ממניות החברה, והצהירה בשם כל המבקשים, בנוסף לתצהיר מבקש 4. טוענת כי החברה פתחה חשבון בבנק, וההלוואות שנלקחו הינן בערבות מדינה (קרן קורת) בשיעור 70% מגובה ההלוואה ושהוזרמו לחשבון החברה. לטענתה, לאחר קבלת ההלוואות הנ"ל, החלה החברה לבצע את תשלומי החזר ההלוואות כמתחייב וכחלק מן התנאים. כמו כן בהמשך חולטו שני פקדונות בסכומים משמעותיים ע"ח יתרת גובה ההלוואות. לטענתה, בחודש 9/08 פעל הבנק באופן חד צדדי וביטל את מסגרת האשראי של החברה, וכן דרש ממנה לפרוע מיידית את שתי ההלוואות, וזאת למרות שהחברה עמדה בתשלומים השוטפים של החזרי ההלוואות. לטענתה, לאור פעילותה של החברה ויתרת החובה שהצטברה בחשבון לא הייתה כל מניעה לבצע בהסכמה פריסה של חוב בעו"ש, ובמקביל המשך פירעון ההלוואות, נטען כי שלחה מכתב בשם החברה לבנק, אך לא קיבלו מענה לפנייתם המסודרת, תחת זאת קיבלו דרישה מב"כ הבנק לפירעון מיידי של כל החוב ובכלל זה פירעון שתי ההלוואות. עוד נטען, כי הבנק פעל באופן חד צדדי ופדה כאמור שני פיקדונות של החברה, אשר עמדו כבטוחה להחזר ההלוואות שבערבות המדינה. לטענתה פנתה לב"כ הבנק, והבהירה לו שאין לחברה יכולת לפרוע את כל החוב , וסוכם בין בעלי החברה ובעלי מניותיה, המבקשים, כי יחלקו את חובות החברה ביניהם, תוך כך שסיכמו בניהם שצדדים מסוימים יטפלו ויהיו האחראים הבלעדיים באופן אישי לחוב ספציפי כזה או אחר אשר הושת עליו, עוד הובהר לב"כ הבנק, וכפי שמסרו לו הנתבעים האחרים, כי הינה אחראית בלעדית לחוב החברה הנטען נשוא התביעה , הוצע לב"כ הבנק להגיע להסדר תשלומים לשם הסדרת החוב, וניתנה הצעה בכתב , שלא נענתה. נטען, כי התנהלות זו של הבנק נגועה בחוסר תום לב ומהולה ברשלנות רבתי, באשר לא אפשרה את תשלום החוב הנטען, כאשר בתקופה הרלוונטית לניהול המו"מ מול הבנק סגרה, באופן אישי, חובות בהיקף שלמעלה ממיליון ש"ח. כן נטען לחוסר במסמכים שהתבקשו.
על מנת שבקשת הרשות להגן תתקבל, די בכך שהמבקש יראה הגנה לכאורה. דהיינו, המבקש יהיה זכאי לקבל רשות להתגונן, אם טענותיו, בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה כנגד התביעה, אפילו תהיה זו הגנה דחוקה. ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שביעית, עמ' 310 ,
ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה , מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת, עמ' 155 ועמ' 200 - 209.
בדיון יום 22.12.11 הוסכם על הצדדים, שככל שתינתן רשות להגן, פס"ד שניתן כנגד הנתבעים 3,1
ו-4 יבוטל, וככל שתידחה הבקשה כאן , הבקשה לביטול פס"ד תיחשב כנדחית לגופה.
עוד הוסכם כי לאחר חקירת המבקשת 2, כי המצהיר הנוסף לא ייחקר, באשר מדובר בתצהיר דומה במהותו, וניתן להתייחס לטענות בסיכומים.
בדיון, ובתגובה לסיכומי המבקשים, שחוזרים על הטענות, שלא נסתרו לגישתם, טוען המשיב כי התנהלותו לאור המו"מ היתה סבירה, ושהסדר לא נחתם בשל חוסר נכונות מתמשכת של כל המבקשים לחתום עליו, ומשהחליטו ביניהם, וללא שהמשיב מחוייב לכך שהחוב באחריות וישולם על ידי המבקשת 2 בלבד.
לאחר עיון בחומר שבתיק, והדיון , אני מחליט לדחות את הבקשה.
כאמור המצהירה שנחקרה, הינה בעלת המניות העיקרית בחברה, והתרשמתי כי אכן היתה הפעילה בענין. לטענתה היה מו"מ לצורך הסדרת החוב, היא שלחה מכתבים בשם החברה והייתה בקשר עם ב"כ הבנק, אך נענתה אחרי פרק זמן ארוך ובסופו של דבר לא הגיעו להסכמות. אני מקבל, כי היו דיבורים על פשרה, אך לא הבשילו להסכם מחייב. הטענה כי הבנק הכשיל במכוון או השתהה יתר על המידה, בכריתת ההסכם להסדר החוב, כבסיס למתן רשות להגן כנגד חוב שבעיקרו אינו במחלוקת והיה רצון לסלקו/להסדירו, נדחית. כן נדחית הטענה כי בשל המו"מ והתארכותו שלא לצורך, ועקב שינויים במצבה הכלכלי של המבקשת, וכאשר הייתה לה יכולת הפרעון בזמנו. נפגעו המבקשים ופטורים מחבות. אין מחלוקת, כי החברה הייתה מצויה בקשיים כלכליים, הפכה ללקוחה מוגבלת בבנקים, וכן היו סכסוכים בין מנהליה ובעלי מניותיה, ושהוגשה תלונה במשטרה על התנהלות לא תקינה. סביר בעיני, כי היחסים האישיים, הבעייתיים, בין מנהלי החברה ובעלי מניותיה השפיעו על ניהולה התקין. יחד עם זאת, מדובר בסכסוך שאינו מעניינו של הבנק, וכאשר קיימים הסכמים מחייבים ושחתומים ע"י המבקשים. התרשמתי כי היה ניסיון גם מצד הבנק להגיע להסדר, אך ההסכמות או אי ההסכמות, בין בעלי המניות, ומישור היחסים ביניהם, אינם מעניינו. לטעמי מדובר בדרישות לגיטימיות (למשל ,שלא לשחרר את יתר הערבים) ועל מנת להגיע להסכמות. לא ראיתי, שהונחה בפניי תשתית עובדתית לכאורית , מספקת לעניין העדר ו/או פטור מחוב, יודגש כי גובה החוב לא הוכחש בשום שלב, וכאמור נטען לרצון להסדירו, בדיעבד לנוכח הסדרת חובות מול גורמים אחרים, עניין שלא נסתר, ייתכן ובפועל ניתן היה להסדיר גם את החוב כאן. ואולם מדובר בטענות בדיעבד, שעם כל הכבוד לבסיס הפרקטי שלהם, עדיין לא מצאתי בסיס משפטי לכאורי מספק, שיש בהתנהלות ובמו"מ בעניין להקנות את הרשות. אני קובע, שאין בפני הגנה לכאורית וכנדרש בשלב זה, ואין בטענה לחוסר במסמכים לשנות התוצאה.
משכך, אני מחליט את לדחות את הבקשה, ביחס למבקשת 2 ו-5. התובע זכאי לפסק דין נגדם לפי התביעה. וכן להוצאות בגין האגרה מן היום ששולמה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל, וכן לשכ"ט עו"ד בגין התביעה לפי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, ובנוסף שכ"ט בגין הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪ כאשר הסכומים צמודים ונושאים ריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.
נוכח ההסכמה שצויינה והחלטה זו, בקשת ביטול פסק הדין של המבקשים 3,1 ו-4 נדחית ומחוייבים הדדית עם מבקשים 2 ו-5 בהוצאות הדיון בבקשה כמפורט לעיל 3,000 ₪.
התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.